זועבי ואח' נ' עמית החזר מס בע"מ

פסק דין

התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לטיפול בהחזרי מס.

במסגרת ההסכם, הכינה הנתבעת את התיק הנדרש והגישה אותו לרשויות המס בתאריך 28/10/09.

התובע ביקש מן הנתבעת כי תעביר את מס' חשבון הבנק של אשתו לצורך קבלת החזרי המס מן הרשויות, ולצורך כך אף העביר אליה אישור על החשבון, אולם בסופו של יום, התקבלו החזרי המס, בסך של 5,601 ₪, אל חשבון הבנק של התובע בעצמו, חשבון שעליו מוטלים עיקולים.

התובע טען כי בירור שערך במס הכנסה העלה כי לא הועבר הטופס הדרוש על ידי הנתבעת ועל כן הועברו החזרי המס אל חשבון התובע אשר היה רשום במחשבי רשויות המס.

התובע, בכתב התביעה, טען כי בשל מחדל מצד הנתבעת, הועברו החזרי המס אל חשבונו שלו במקום לחשבונה של אשתו ובכך, נגרם לו נזק.

הנתבעת טענה כי פעלה באופן מקצועי והגישה את כל הטפסים הנדרשים, לרבות הטופס ובו פרטי חשבונה של התובעת. לטענת נציג הנתבעת, בד"כ מועברים הכספים לחשבון הבעל ולא לחשבון האישה. לטענת נציג הנתבעת, הוא אינו נושא באחריות לכך שהכסף הועבר לחשבון אחר של התובע, שכן זו היתה החלטה של רשויות המס והיא אינה תלויה במעשיה של הנתבעת. נציג הנתבעת מסר כי הוא בעצמו טיפל בתיקו של התובע וזכור לו כי העביר את טופס פרטי חשבון התובעת, בצמוד לתיק שהוגש לרשויות המס.

לכתב ההגנה צורף טופס 1301 – "דין וחשבון על ההכנסות בארץ ובחו"ל", טופס המוגש לרשויות המס. עיון בטופס מעלה כי התובע הוא מגיש הדו"ח, כאשר הוא הצהיר כי אין לאשתו הכנסות והטופס נראה כחתום על ידי התובע. בדיון, טען התובע כי החתימה המתנוססת על גבי טופס 1301 אינה שלו או של אשתו. נציג הנתבעת עמד על כך שהטופס נחתם על ידי התובע. לא הובאו כל ראיות לזיוף ולכן, אני דוחה את טענת התובעים כי הטופס לא נחתם על ידי התובע.

שמעתי את הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות וכן במסמכים שהוגשו לעיוני והגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

ראשית, לא הוכח כי הנתבעת גרמה בדרך כלשהי להעברת הכספים לחשבון התובע.

פרטי חשבון זה כלל לא היו ברשותה, אלא ככל הנראה, היו מצויים אצל רשויות המס. לתובעת נמסרו פרטי חשבונה של התובעת בלבד.

נציג הנתבעת עמד על כך שהעביר את טופס פרטי חשבונה של אשת התובע, אולם לדבריו, רשויות המס בוחרות לעתים, להעביר כספים לחשבונות הידועים להם ובד"כ נוהגים להעביר את הכספים לחשבון הבעל, וממילא אין לנתבעת כל שליטה על כך.

טענת התובע לפיה נאמר לו במס הכנסה כי לא הועברו פרטי חשבונה של אשתו אינה נתמכת בכל ראיה שהיא ואין די בעדות מפי השמועה.

עוד יצויין, כי גם מטופס 1301 עולה כי הבקשה מתייחסת לכספים של התובע, אשר הצהיר כי לאשתו אין הכנסה. עובדה זו יכולה גם היא להסביר מדוע בחרו רשויות המס להעביר את הכספים לחשבון התובע ולא לחשבון אחר וכאמור, פרטי חשבונו של התובע היו כבר מצויים, מסיבה שלא הובהרה בדיון, בידי רשויות המס.

משכך, אני קובעת כי התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו כי הנתבעת נושאת באחריות לכך שהכספים הועברו לחשבון התובע ולא לחשבונה של אשתו.

בשולי הדברים, בכל הנוגע לטענה כי נגרם לתובעים נזק. אין מחלוקת כי הכספים הועברו לחשבונו של התובע ולא לחשבונו של זר. משכך, אף אם חשבון זה מצוי תחת עיקולים של נושים, הרי שלא יכול התובע להישמע בטענה כי כספו אבד, שהרי הכספים הללו הועברו לחשבון המתנהל על שמו ושימשו לכיסוי חובותיו.

לאור האמור, אני דוחה את התביעה.

התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת הוצאות בסך 300 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.